היריון בלתי מתוכנן של מתבגרות

.1 מבוא .2 פנייה לגורם בבית הספר - יועץ, מחנך, אחות, ובחמ"ד - לרב בית הספר .2.1 פניית הנערה .2.2 הפניית הנערה .2.3 מעקב .3 מרכזי ייעוץ למתבגרים .4 הוועדה להפסקת היריון .5 תוכנית חינוכית מניעתית .5.1 רקע .5.2 הפעלת תוכנית לחינוך מיני בחינוך הכללי .5.3 הפעלת תוכנית לחינוך לחיי משפחה בחמ"ד

1. מבוא בסקרים שנעשו בישראל ובדקו התנהגות מינית של בני נוער נמצא כי כ ־ 30% מהמתבגרים בגיל 15 – 18 מקיימים יחסי מין ומתוכם אחוז קטן של בנות נכנסות להיריון בלתי מתוכנן (בעקבות אי ־ שימוש באמצעי מניעה או כישלון בשימוש בהם). נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 1998 מראים כי אחוז האישורים להפסקת היריון שניתנו לנערות עד גיל 18, מכלל הנערות עד גיל זה, עמד על

0.6% (1,774 אישורים). מצב זה של היריון בלתי מתוכנן או של חשש להיריון הוא מצב קשה ומשברי לנערות, והן מתלבטות לאן לפנות ולמי. חלקן פונות למשפחה, חלקן פונות לגורמים בבית הספר (ליועץ, [1] למחנך, לאחות ובחמ"ד לרב בית הספר), וחלקן פונות ישירות למרכזי ייעוץ לבני נוער או לרופא. מתוך המידע שהצטבר ידוע לנו כי רוב הבנות הפונות לייעוץ מחליטות להפסיק את ההיריון, ולכן יש חשיבות מרובה להתערבות מהירה כאשר יש חשש להיריון או כאשר ההיריון הוא ודאי. מטרות חוזר זה הן: - ליידע את הגורמים בבית הספר לגבי החוקים והנהלים הקשורים בהיריון לא מתוכנן של מתבגרות. - להציג לצוות החינוכי את העקרונות ואת התכנים של תוכנית המניעה בנושא אחריות מינית. - להביא לידיעת צוות בית הספר והתלמידים את המקומות שאפשר לפנות אליהם כדי לקבל עזרה בנושא (מרכזי הנוער והמרכזים הרפואיים).

2. פנייה לגורם בבית הספר - יועץ, מחנך, אחות, ובחמ"ד - לרב בית הספר כאשר נערה פונה לעזרה לגורם חינוכי מצוות בית הספר, חשוב מאוד להיות איתה, לשמוע אותה, לתמוך בה, לעזור לה וללוות אותה במהלכים האלה:

2.1. פניית הנערה במהלך השיחה הראשונה רצוי לברר עם הנערה את הנושאים האלה: התמודדותה הרגשית עם המצב (היריון או חשש להיריון), בדיקת עמדותיה לגבי האפשרות לשתף את ההורים או קרובי משפחה משמעותיים אחרים, אפשרות שיתוף החבר ומתן מידע בכל הקשור להמשך התהליך (מרכזי ייעוץ לנוער, הוועדה להפסקת היריון וכולי). אם במהלך השיחה עולה שאלת הפסקת ההיריון, נושא ההיריון והפסקתו הוא חסוי, ומסירת המידע לכל גורם אחר - בבית הספר או מחוץ לו - מחייבת קבלת הסכמה של הנערה. בעניין זה קובע סעיף 316 לחוק העונשין (התשל"ז-1997) כי בנושא הפסקת היריון "הסכמתה של קטינה אינה טעונה אישור נציגה" (הורים או אפוטרופוס). הגורם החינוכי שהנערה פונה אליו רשאי להיוועץ בגורם טיפולי מצוות בית הספר - יועץ או פסיכולוג - ללא ציון שם הנערה (אלא אם הסכימה הנערה כי יצוין שמה). כמו כן אפשר להיוועץ בגורמים מחוץ לבית הספר, ללא ציון שם הנערה (שוב, אפשר לציין את שמה אם הנערה הסכימה): היועץ הבכיר, האחראי על התחום בשפ"י , מדריכה מחוזית בתחום החינוך המיני או גורם מוסמך במרכז הייעוץ לבני נוער במקום המגורים. במקרים שבהם עולה במהלך השיחה חשד כי נעברה עבירת מין (עיינו בתת ־ סעיף 2-4א להלן), חובה לדווח בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה (חובת הדיווח קבועה בסעיף 368 ד'(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). בד בבד יש להמשיך בטיפול בעניין ההיריון.

2.2. הפניית הנערה הגורם החינוכי שהנערה פנתה אליו י ַ פנה אותה להמשך הטיפול לאחד ממרכזי הייעוץ לנוער או לרופא או למרכז רפואי המטפל בנושא - בהתאם לרצון הנערה ולתנאים במקום . על הגורם החינוכי שהנערה פנתה אליו לעקוב ולוודא כי היא א ו מנם הגיעה לגוף המטפל המוסמך. כמו כן עליו לבחון את האפשרות ללוות את הנערה, במידת הצורך , למקום שהופנתה אליו .

2.3. מעקב לאחר ביצוע הפסקת ההיריון חשוב מאוד ללוות את הנערה ולשמש עבורה כתובת בבית הספר לתמיכה ולעזרה (מההיבט הרגשי, הלימודי והחברתי), וכן לוודא כי הנערה נמצאת במעקב רפואי בהתאם לצורך. יצוין כי במקרה שהנערה החליטה ללדת את תינוקה , על בית הספר לאפשר לה לחזור ללימודים סדירים בהקדם, לעזור לה להשלים את שהחסירה ולתמוך בה במהלך חזרתה לכיתתה. חשוב כי התהליך ילֻווה בפעילות חינוכית והסברתית מתאימה הן בכיתת הנערה הן בשכבה ש בה היא לומדת . לקבלת ייעוץ אפשר לפנות ליחידה לחינוך מיני ולחיי משפחה, שפ"י , בטלפון 073-3931700

3. מרכזי ייעוץ למתבגרים אפשר לפנות אל מרכזי הייעוץ באופן ישיר, ללא צורך בהפניה, ואפשר גם לקבוע פגישה בטלפון או לבוא בשעות הקבלה. כל מידע שהנערה מוסרת במרכז הייעוץ הוא חסוי . יש הבדלים בין המרכזים השונים בשירות שהם נותנים, ולכן היוועצות מוקדמת והכרת השירותים המקומיים חשובה ביותר לצורך הפניית נערה לקבלת עזרה . במהלך הייעוץ הניתן במרכזים מתייחסים לכמה נושאים: - התמודדות רגשית עם היריון לא מתוכנן, דיון באפשרויות השונות העומדות לפני הנערה (הפסקת ההיריון, המשך ההיריון, מסירה לאימוץ וכו לי ) והחלטה באיזו אפשרות לבחור. - שיתוף או אי ־ שיתוף של אחד או יותר מבני המשפחה (אם, אב, אחות וכו לי). - מעורבות החבר וההשלכות שיש לכך על המצב הנתון בהווה ובעתיד . - אם ההחלטה היא להפסיק את ההיריון - מתן מידע בנושאים האלה : דרך הפנייה לוועדה להפסקת היריון הסבר על התהליך הרפואי ועל ההשלכות הבריאותיות עזרה בהסדרת ההתחייבות מקופת החולים ( מבוטחת זכאית לביצוע הפסקת היריון על חשבון הקופה שהיא מבוטחת בה, ובכלל זה התשלום לוועדה להפסקת היריון, אם הפסקת ההיריון אושרה על ידי ועדה להפסקת היריון ובוצעה במוסד רפואי מוכר ( . - ליווי הנערה, במידת הצורך, לוועדה להפסקת היריון ולמרכז רפואי/לבית חולים. - הזמנת הנערה למרכז הייעוץ לשיחה לאחר ביצוע הפסקת ההיריון, וכן הדרכה בשימוש באמצעי מניעה בעתיד, אם יהיה צורך בכך .

4. הוועדה להפסקת היריון הוועדה להפסקת היריון פועלת מכוח סעיף 315 לחוק העונשין התשל"ז-1977, המציין:

א. הוועדה רשאית, לאחר שהתקבלה הסכמתה המודעת של האישה, לתת אישור להפסקת היריון אם ראתה שיש הצדקה לכך בשל אחת מאלה : האישה היא למטה מגיל הנישואין או מלאו לה 40 שנה . ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות או שהוא שלא מנישואי האישה . הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי . המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי .

ב. לעניין סעיף זה - 'הסכמה מודעת' של האישה להפסקת היריון – היא הסכמה בכתב לאחר שהוסברו לה הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בהפסקת היריון. הסכמתה של קטינה אינה טעונה אישור של נציג ה ּ .

ג. לא תסרב הוועדה לתת אישור אם ניתנה לאישה הזדמנות להופיע בפניה ולמסור לוועדה את נימוקיה .

ד. האישור יהיה בכתב ויפרש את הסיבה המצדיקה את הפסקת ההיריון . החוק מגדיר את הרכב הוועדה הרשאית לאשר את הפסקות ההיריון: שני רופאים ועובד סוציאלי. החוק קבע כי בוועדה חייבת להיות לפחות אישה אחת, ואחד הרופאים חייב להיות רופא נשים (גינקולוג ). העובדת הסוציאלית המרכזת את עבודת הוועדה נפגשת עם הנערה ודנה איתה בנושאים האלה: הסיבה לפנייה להפסקת ההיריון; ההיבטים הפסיכו ־ סוציאליים; מערכות התמיכה של הנערה; חלופות אפשריות להפסקת ההיריון ומשמעותן; ההשלכות של המשך ההיריון או הפסקתו. העובדת הסוציאלית גם מיידעת את הנערה לגבי סדרי עבודת הוועדה ובודקת את הצורך בהמשך הטיפול הפסיכו ־ סוציאלי, ובכלל זה הפניה לשירותי טיפול המשכיים בקהילה בהתאם לנדרש ולבעיה שזוהתה (מותנה בקבלת ויתור על סודיות). העובדת הסוציאלית מיידעת את הנערה בדבר זכאותה למימון או בצורך במימון עצמי, בכפיפות לסעיף שלפיו אושרה הפסקת ההיריון, ובודקת עם הנערה מקורות למימון הפסקת ההיריון. כמו כן היא מציידת אותה במסמכים הדרושים למיצוי זכאותה למימון. העובדת הסוציאלית מכינה לוועדה תסקיר בכתב ובעל פה ומתעדת את עיקרי ההתרשמות בטופס הוועדה. יש לציין כי בדרך כלל הנערה אינה מופיעה לפני הוועדה, והפגישה עם העובדת הסוציאלית מספיקה. לאחר שהוועדה מאשרת את הפסקת ההיריון, העובדת הסוציאלית עוזרת לנערה בכל ההליכים הנדרשים לצורך הגעתה למחלקה שבה ההפלה מתבצעת וכן מסייעת לה במקרים שבהם היא מבקשת שההפלה תתבצע במוסד רפואי אחר. מלבד במקרים חריגים, התהליך שהנערה עוברת מרגע פנייתה לוועדה להפסקת היריון ועד ביצוע ההפלה הוא מהיר. מכיוון שמדובר בנערות מושם דגש מיוחד על הדרכתן ועל הכוונתן לשימוש באמצעי מניעה הולמים לאחר שחרורן מבית החולים. כמו כן, אף שאין הנחיה מפורשת, מקובל שהעובדת הסוציאלית מפנה את הנערה בתום ההליכים לאותו גורם בבית הספר שהפנה אותה לוועדה, כמובן בתנאי שהנערה נתנה את הסכמתה המפורשת לכך. להפניה זו חשיבות רבה בהמשך הליווי והתמיכה הניתנים לנערה ובחזרתה למסלול החיים הרגיל.

5. תוכנית חינוכית מניעתית

5.1. רקע גיל ההתבגרות מאופיין, בין היתר, בעוררות מינית ובהתעניינות בבני המין השני. שאלות ומחשבות על אודות מין ומיניות, קשר וחברות, אהבה ומשיכה - כל אלה מעסיקים מאוד את המתבגרים. בחברה המודרנית התארכה תקופת ההתבגרות, ומשך הזמן בין תחילת הבגרות המינית (המקדימה) לבין השגת הבגרות המלאה (המתאחרת) עולה. תפיסות ונורמות חברתיות הקשורות במיניות בזוגיות ובקשר בין המינים השתנו: התחלת הפעילות המינית אצל מתבגרים הוקדמה, גיל הנישואין עלה, וקיום יחסי מין לפני הנישואין מקובל יותר בחברה המערבית. נושא המיניות הפסיק להיות " טַבּוּ " חברתי; ילדים ומתבגרים חשופים לתכנים מיניים באמצעי התקשורת השונים (סרטים, טלוויזיה, אינטרנט). לעיתים מקורות אלה עונים על הצרכים של מתבגרים באופן אמיתי ואמין, המתאים לגילם ולמציאות חייהם. אך פעמים רבות ילדים ומתבגרים צופים בתכנים מיניים בוטים ואלימים, המעבירים מסרים מסולפים ומנצלים אשר השפעתם על ילדים ועל מתבגרים עלולה להיות מזיקה והרסנית. לא תמיד המתבגרים יכולים לפנות למבוגרים (למורים, להורים) ולשוחח איתם על נושאים אלה בפתיחות ובכנות. ברמה הבין ־ אישית מין ומיניות הם עדיין "טבו" ומבוגרים מתקשים לדבר על כך עם מתבגרים. כל אלה עלולים לגרום להתנהגות מינית מסכנת ומסוכנת כמו התחלת פעילות מינית בגיל צעיר, ריבוי בני זוג והחלפתם, שכיחות גבוהה של מגעים מיניים, אי ־ שימוש באמצעי מניעה ועוד.

5.2. הפעלת תוכנית לחינוך מיני בחינוך הכללי מחקרים שנעשו בארה"ב ועל ידי ארגון הבריאות העולמי ובדקו את האפקטיביות של התוכניות בחינוך מיני, מצאו כי הן השפיעו באופן חיובי על מתבגרים וחיזקו אצלם דפוסי התנהגות מינית אחראית. ואכן, נקבע כי התוכנית לחינוך מיני ולחיי משפחה היא תוכנית חובה ב ־ 4 מעגלי גיל: הגיל הרך, בית הספר היסודי, חטיבות הביניים והחטיבות העליונות, וכי בכל אחד מהמעגלים יוקדשו לפחות 12 שעות לתוכנית. התוכנית לחינוך מיני תיבנה ותותאם לאוכלוסיית התלמידים על ידי הצוות החינוכי אשר עבר הכשרה בנושא, ותהיה חלק מתוכנית מניעה כוללת ("כישורי חיים") המופעלת בבית הספר. ההנחיה וההפעלה של התוכנית תיעשה על ידי צוות בית הספר, יועצים ומחנכים, וישולבו בה מומחים על פי הצורך (בנושאים כגון אמצעי מניעה, הפסקת היריון איידס וכולי). דרך עבודה זו יכולה לקדם דיאלוג פתוח וכן בין מורים לתלמידים ובין תלמידים לבין עצמם ולחזק את בית הספר כמקום שאפשר לדבר בו על כל נושא ולמצוא אוזן קשבת ומענה לשאלות ולמצוקות הקשורות בהתבגרות וביחסים בין המינים. עקרונות התוכנית - התוכנית היא רלוונטית ועכשווית, ומתייחסת להתנסויות ולחוויות של התלמידים, למציאות שהם חיים בה ולצרכים ההתפתחותיים שלהם. - בתוכנית שותפים ומעורבים גורמים בבית הספר (יועצים, מחנכים, מורים, הורים ותלמידים) וגורמים בקהילה (רופאים, אחיות, תחנות ייעוץ עמותות ועוד). - התוכנית היא חלק מההווי והחיים בבית הספר - יש לה הד בהוראת המקצועות השונים, על לוח המודעות ובהופעות הנערכות בבית הספר. - התוכנית אינה חד ־ פעמית, אלא מתמשכת "וגדלה" עם התלמידים ועם הצרכים המשתנים שלהם. - התוכנית מדגישה ומחזקת דפוסי מיניות וזוגיות בריאים ושוללת דפוסים אלימים, מסולפים ומנצלים. מטרות התוכנית - מתן מידע אמין ועדכני על אודות מין, מיניות והתפתחות מינית (תיאורטית, מחקרים, חוקים ועוד). - בדיקת מיתוסים וסטראוטיפים הקשורים לגבריות, לנשיות וליחסים בין המינים. - פתיחת ערוצי תקשורת בין המינים המבוססת על פתיחות, על כבוד הדדי, על סובלנות ועל הבנה. - פיתוח המודעות והיכולת לקבל החלטות הקשורות להתנהגות מינית וליחסי מין באופן בוגר ואחראי. - מתן כלים ומיומנות התנהגותית; למשל: תקשורת, קבלת החלטות ובחירה, עמידה במצבי לחץ, אסרטיביות. - הבהרת מושגים כגון הסכמה, בחירה חופשית, שותפות, אחריות, בגרות, ספונטניות, סיכון, איבוד שליטה, "פנצ'ר", תכנון ועוד. - פיתוח יכולת הפנייה לבקשת עזרה בעת הצורך. נושאים בתוכנית להלן הנושאים המוצעים לתוכנית לחטיבות העליונות בחינוך הכללי הממוקדים בנושא "התנהגות מינית אחראית" עמדות, ערכים ותפיסות הקשורים למין ולמיניות - בדיקת המסרים החברתיים במשפחה, בחברה ובמדיה על אודות מיניות, גבריות ונשיות ויחסים בין המינים. - השפעת התקשורת והאינטרנט על הידע, על הערכים ועל האמונות בנושא. - בדיקת מקורות מידע אמינים ובלתי אמינים בנושא. "זכר ונקבה ברא אותם" - התפתחות גופנית ומינית - איברי המין הזכריים והנקביים - רבייה - היריון ולידה - הפסקת היריון - משמעויות אישיות וחברתיות חברות וקשר בין המינים - בדיקת תפיסות סטראוטיפיות והגשמתן - ידידות-התאהבות-אהבה-חברות ומה שביניהן - איך "מתחילים" קשר ואיך מפסיקים אותו? - חיזור או הטרדה - הכרת החוק בנושא הטרדה מינית יחסי מין: כן? לא? מתי? - דילמות סביב קיום יחסי מין (רצון, מוכנות, לחץ) - ספונטניות מול חשיבה ותכנון - התנהגות מינית אחראית ואמצעי מניעה - מחלות המועברות במגע מיני, ובכלל זה איידס פנייה לעזרה - מתי לפנות לעזרה ואל מי? - סוד-הלשנה-עזרה - הכרת החוק בנושא הפסקת היריון - הכרת השירותים השונים ומתן מספרי טלפון רלוונטיים.

5.3. הפעלת תוכנית לחינוך לחיי משפחה בחמ"ד בחינוך הממלכתי-דתי יש תוכנית בנושא "המשפחה הציונית-הדתית - חינוך להתמודדות בעולם משתנה". התוכנית מיועדת למחנכים וליועצים בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות של החינוך הממלכתי-דתי, בנות ובנים. התוכנית מיועדת לתת מענה לשאלות ולדילמות המעסיקות את הנוער הדתי בתחום היחסים במשפחה ובינו לבינה. התוכנית היא בין־תחומית ומשלבת חינוך לערכים ולמידה בדרך קוגניטיבי ת ורגשית, מתוך התבוננות מעמיקה בתורת ישראל, בהלכה היהודית, במחשבת ישראל, בספרות, בפסיכולוגיה, בייעוץ ובביולוגיה. בתוכנית נעשה שימוש במקורות יהודיים בטקסטים ספרותיים, בהפעלות, בסרטים, בדילמות ובסיפורי אירוע מחיי התלמידים. מגוון החומרים מאפשר את התאמת התוכנית לאוכלוסיות יעד שונות ונותן הזדמנות לכל מורה ותלמיד להיות שותף אמיתי בתהליך למידה חווייתי. בתוכנית שלושה שערים: "התבגרות, "חברות" ו"לקראת הקמת משפחה". [1] לשון זכר מייצגת את כל המגדרים.